<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ממון מסופק כגון זה אומר שלי וזה אומר שלי והוא בענין דד(י)נין ביה כל דאלים גבר כמו שכתבתי במישרים אינו יכול להקדישו מי שאיננו בידו דכל ממון שאינו יכול להוציאו בדייני' אינו מוקדש. ואם הוא בענין שיכול להוציאו בדיינין, אם הוא קרקע יכול להקדישו ואפילו שהאחר מוחזק בו דכל היכא דאיתיה ברשותיה דמאריה איתיה, ואם הוא טלטל אף על פי שיכול להוציאו בדיינים כגון דכפריה אינו מוקדש אף על פי שהוא שלו. אבל אם אינו צריך להוציאו בדיינים אף על פי שהוא מושאל או מופקד ביד אחרים יכול להקדישו, וכן כתב רי"ף, וכן מוכח במציעא מעובד' דההיא מסותא, וכן מוכח [ב"ב פ"ח ע"א] מההוא גברא דאייתי קרי לפום בדיתא כאשר אכתוב למטה. וכתבתיו למעלה בענין הצדק' כי דינם שוה בין להקדש בין לידרו לעניים. כל מקום שאמרו אינו מוקדש אפילו בספק אם בא כהן ותפסו או גבאי או עני בזמן הזה מוציאי' מידו דלא מיקרי תפיסה מספק כמו שכתבתי במישרי' על ממון המוטל בספק, כך כתבו המפרשים במציעא על ההיא עובדא דההיא מסותא.
<h2>דף נה.</h2>
הנהנה מההקדש שוה פרוטה מעל פשוט במציעא ובמעילה [י"ח ע"א] ובכמה דוכתי.
<h2>דף נח.</h2>
ועוד פשוט בשבועות [מ"ב ע"ב] דנשבעין להקדש אפילו ליפרע, או בשבוע' השומרים בתקנת חכמים כדאמרי' במציעא [נ"ח ע"א] שלא יזלזלו בהקדשו', ובמישרי' כתבתי דינו.
<h2>דף עא.</h2>
ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין כך פשוט במציעא. מצוה להלוות לישראל שנאמר אם כסף תלוה את עמי. ואמרו חכמים ז"ל את עמי ולא לגוי כי לגוי ברבית ולישראל בחנם ישראל קודם להלוותו כך פשוט במציעא.
<h2>דף עה:</h2>
מלוה מעות לחבירו ויודע בו שאין לו מה לפרוע אסור לעבור עליו. ואסור להלוות מעותיו בלא עדים כך פשוט במציעא.
<h2>דף קיד.</h2>
מקדיש נכסיו היאך מסדרי' לו בכסו' אשתו ובניו ובכסותו ובכל דינו כתבתיו במישרי' נתיב גביית החוב [נ"ו] ח"ב כי דינם שוה, כמו שמסדרין לב"ח, למקדיש נכסיו ופשוט בערכין ובמציעא.
